“אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחֲדוּ”

הבה נבחן קטע בבשורה אל יוחנן פרק ו’:  “לְעֵת עֶרֶב יָרְדוּ תַּלְמִידָיו אֶל הַיָּם וְנִכְנְסוּ לְסִירָה כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַיָּם אֶל כְּפַר נַחוּם. הַחֹשֶׁךְ כְּבָר יָרַד וְיֵשׁוּעַ עוֹד לֹא בָּא אֲלֵיהֶם. אוֹתָהּ שָׁעָה נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה וְהַיָּם הֵחֵל לִסְעֹר. לְאַחַר שֶׁחָתְרוּ כִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה מִילִין, רָאוּ אֶת יֵשׁוּעַ הוֹלֵךְ עַל הַיָּם וּמִתְקָרֵב אֶל הַסִּירָה. פַּחַד נָפַל עֲלֵיהֶם, אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: “אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחֲדוּ.” אָז חָפְצוּ לְקַבֵּל אוֹתוֹ לַסִּירָה וּלְפֶתַע הָיְתָה הַסִּירָה בַּחוֹף אֲשֶׁר הִפְלִיגוּ אֵלָיו.”

התלמידים חתרו חזק נגד הרוח והזרם בחשכה, כשלפתע הם ראו דמות פאנטום צפה על פני השטח הגועש של האגם. הפחדים שלהם הוכפלו. גברים קשוחים כמו שהם, הם צעקו באימה. ואז, מעל יללת הרוחות והמים הגועשים, נשמע קולו של ישוע, “אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחֲדוּ.”

(יוחנן ו:20)

ישוע היה נגר או בנאי, לא ימאי, אך הם ידעו ש “עם המשיח בסירה הם יכולים לחייך אל הסערה.  הוא היה ועדיין מנצח השדים והחושך. עד אז הם היו לבד. (ראו יוחנן ו:22) זה מה שרבים הבחינו בו. ישוע היה בעל שיעור קומה אדיר בעיניהם, שכאשר התלמידים הלכו בלעדיו, הם היו לבד. הם היו ביחד תריסר דייגים שלא הפחיד אותם מזג אוויר קשוח, שייטים, בקיאים במי האגם, אך מכיוון שישוע לא היה איתם, הם היו לבד! הם היו במצב גרוע יותר מאשר לבד. הם היו בודדים ובחשכה.

אם  לשמונה מיליארד האנשים בערך בכוכב הלכת הזה אין ישוע, כולנו היינו לבד יחד, בחושך. עולם זה יהיה איום ובודד כמו החורף באנטארקטיקה הלבושה בקרח. אבל הוא שם! או ליתר דיוק – כאן! אנחנו לא לבד ביקום הלא ידידותי. יש לנו חבר. “וְאִם אֵלֵךְ וְאָכִין לָכֶם מָקוֹם,… אָשׁוּב… תִּהְיוּ גַּם אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם.” (יוחנן יד:3) בינתיים? “הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם.” (מתי כח:20)

הוא כאן! הוא איתנו! ישוע מקל על החרדה של כולנו. אפילו בסירה הישנה המוצפת מים, הלכודה ע”י הגלים, התלמידים הוקל להם מיד כשישוע אמר, “אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחֲדוּ.” המילים שתועדו ביוונית (אגו איימי)(ego eimi)  הן בעצם “אני הוא” ובגללו, אנו יכולים להרגיש בטוחים! “גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי” (תהילים כג: 4) זה כל מה שאנחנו צריכים לדעת.

פה יוחנן מוסיף את הנגיעה הסופית: “אָז חָפְצוּ לְקַבֵּל אוֹתוֹ לַסִּירָה וּלְפֶתַע הָיְתָה הַסִּירָה בַּחוֹף אֲשֶׁר הִפְלִיגוּ אֵלָיו.” (יוחנן ו:22) אין ספק שהם היו יותר ממוכנים לקבל אותו לסירה, אך מרקוס פרק ו:48  כתוב: “וְכַוָּנָתוֹ לַעֲבֹר לְיָדָם “. במילים אחרות, זה היה תלוי בהם. אם הם היו מוכנים לקבל אותו, הוא יהיה איתם. זו תמיד דרכו של ישוע. הוא מחכה להזמנה שלנו. תנו לאדון הזמנה למצבכם. הוא האור בחושך. הוא התשובה לכל בעיה והוא יכול להרגיע כל סערה. איתו אין לנו ממה לחשוש.



Categories: christianity, hebrew

Tags: , , , , , , , , , , , , ,

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: